עשרים מי יודע? על בחירות הדראפט במקום העשרים לאורך השנים / מולי

פריז, עיר האורות, הקסם שהיה ועודו, עיר הרומנטיקה והחיבוקים. לא עיר שמצטיינת במיוחד בכדורסל. ההולך ברחובותיה בימינו מוצא עצמו מוקף תיירים מחד ומהגרים מאידך בעודו תר אחרי אטרקציות שהן ברורות לעין כגון מגדל אייפל או שער הניצחון. אך פריז היא הרבה יותר מאלו ומתברר שיש בה גם פינות מחמד שלא רבים מכירים.

דראפט הנ.ב.א. החל בשנת 1947. מטרת הדראפט היתה ועודנה לאפשר לקבוצות הנ.ב.א. לבחור, כל קבוצה בתורה, שחקנים צעירים וחופשיים-מחוזה שרוצים להצטרף לליגה. שימו לב שהכוח לבחור הוא בצד החזקים, כלומר הקבוצות, ולא החלשים (השחקנים).

בין השנים 1852 ל-1870 פעלה בפריז תכנית לשינוי פני העיר. החזקים, נפוליאון השלישי בחר בבחירה הראשונה בברון אוסמן, ויחדיו הם החליטו על תכנית ששינתה בפריז הכול – ממש כשם שהכנסת הדראפט שינתה את פני הנ.ב.א.. רחובות שלמים נהרסו, שדרות רחבות נבנו, והשינויים הללו עיצבו את פני פריז והפכה אותה לעיר בצורתה המוכרת עד היום. השינוי המהותי ביותר ארע בראשון לינואר 1860 עת חולקה העיר לעשרים רבעים (מלשון רובע) וכל אחד מהם חולק לארבעה רבעים (מלשון רבע).

בפרויקט הזה שלנו החלטנו לבחון את הדראפטים לאורך השנים בהתאם למקומות בהם השחקנים נבחרו, ולהשוות בין כל אלו שנבחרו במקום כלשהו, השני נאמר, ולראות מי הטוב מכולם.

יש מקרים שהתשובה היא ברורה מאליה, כשם שבפריז, למשל, מוכר ברבים הרובע הלטיני, הרי אין מי שיחלוק על כך שהטוב ביותר אי פעם שנבחר במקום השלישי הוא מייקל (אלוהים) ג'ורדן.

אבל גם כשם שבפריז ישנם חלק מעשרים הרבעים שעליהם מעולם לא שמעתם, כך ישנם גם בדראפט, כן, כולל בסבוב הראשון, מקומות "נידחים" שלא בהכרח שמעתם על אלו שנבחרו בהם.

אז כשם שמי שאינו פריזאי אינו מכיר את הרובע העשרים וסביר שלא שמע עליו מעולם, כך גם אני בטוח כמעט לחלוטין, שאין  ולו קורא אחד, שיוכל לומר לי – מבלי לבדוק בכתובים – את שמו של שחקן אחד אפילו, שנבחר לאורך השנים במקום העשרים בדראפט הנ.ב.א..

בכל דראפט לנ.ב.א. אנו מוצאים "מגדלים" שאמורים לבהוק בחשיכה. בכל דראפט אנו מוצאים גם שחקנים שרגע הבחירה בהם מהווה את "חמש עשרה דקות התהילה" שלהם, ושלמרבה הצער לא נשמע מהם ועליהם יותר בהקשר של הנ.ב.א..

שחקנים רבים שכאלו ישנם לכל אורך השנים בבחירה במקום העשרים בדראפט. שמות כגון רוי הינסון, פול גראנט, ג'ון טומר או אולי ג'ראלד גלאס, שם שזקני העכברושים הבקיאים בנבכי ליגת הכדורסל הישראלית יזכרו ששיחק במדי הפועל חולון בשנים 1988-89(יאיר, תודה על התיקון).

אבל שלא תהיה אי הבנה. זה שלא שמעת על הרובע העשרים של פריז אינו אומר שהוא אינו קיים, וגם לא בהכרח אומר שמעולם לא בקרת בו, (ואגב, אם היית בצ'יינה טאון של פריס, הרי שכן היית ברובע העשרים אולי מבלי שאפילו ידעת זאת).

באופן שכזה בדיוק, ישנם שחקנים שנבחרו במקום העשרים ושיחקו בליגה מעל עשור במדי קבוצה אחת (או שלל קבוצות) והם אולי לא זהרו כבוהקים שבין הכוכבים בליל חשוך במיוחד, אך בהחלט נתנו את תרומתם. דוגמה לכך הוא דאנטיי ג'ונס, בוגר דיוק שנבחר במקום בעשרים בשנת 2003 ושיחק מאז בנ.ב.א. במדי ממפיס, סקרמנטו, דנבר, אינדיאנה, דאלאס, אטלנטה ושייך השנה לסגל של הקליפרס.

הרובע העשרים בפריז מאוכלס במהגרים מרחבי העולם, וקצת כמוהו, גם המקום העשרים בבחירות דראפט הנ.ב.א. לאורך השנים,  מאוכלס  בשחקנים מרחבי העולם: צרפתים כגון אלכסיס אז'ינקה (2008) ואיבן פורנייה (2012); ליטאים כגון דונטאס מוטייג'ונאס (2011) וזידרונאס אילגאוסקאס (1996), או ברזילאי כברונו קאבלוקו (2014).

וכשם שברובע העשרים ישנן פינות חמד חבויות כגון בית הקברות פר לשז (Père-Lachaise) שבתחומו קבורים אישים מפורסמים כגון המלחינים פרדריק שופן וג'ואקינו רוסיני, הסופרים אוסקר ויילד ומרסל פרוסט, הציירים קאמי פיסארו וז'אק-לואי דויד, זמר הרוק ג'ים מוריסון ועוד רבים אחרים, כך גם במקום העשרים בדראפט ה-נ.ב.א., ישנן פינות חמד חבויות, אתם יודעים, כאלו שאיש לא נתן להן מראש סיכוי ושהתברר שהן אולי לא האירו את העולם, אך למרבית ההפתעה היוו נדבך מהותי בהגעה להישגים בו (נִדְבָּךְ, למנחם ולכל מי שלא יודע, הוא שוּרת אבָנים או לבֵנים או קורות בּבִניָין, הנמשכת לכל אורך או רוחב הקיר או לאורך עקוּמת קֶשֶת).

אחת מפינות החמדה הללו יכול להיות זידרונאס אילגאוסקאס שנבחר ב 1996. אחרי הכול קריירה שנמשכה מאז חמש שנים בקליבלנד ומיאמי, קריירה בה הופיע פעמיים באול סטאר וזכה אפילו שגופייתו (מס. 11) תוצא מהמחזור ע"י קליבלנד, היא לא עניין של מה בכך.

ואולי נבחר במישהו ששמו מצלצל קצת מוכר כמו ג'אמיר נלסון, שנבחר במקום העשרים בדראפט 2004 ומשחק מאז בליגה כולל הגעה לאול סטאר ב 2009?

ויש כמובן את כוכבו המנצנץ של לארי נאנס, מקום עשרים בדראפט 1981, ששיחק בליגה מאז ועד ל 1994 במדי פניקס וקליבלנד והיה אול סטאר שלוש פעמים (1985, 1989, 1993), שהמספרים שלו כללו 15,687 נקודות (17.1 נקודות בממוצע למשחק), 7352 כדורים חוזרים (8.0 בממוצע למשחק) ו 2027 חסימות (2.2 חסימות בממוצע למשחק). הוא היה מבחינתי המועמד המוביל לשחקן הטוב ביותר אלמלא הבעיה  שהוא לא זכה בשום תואר אליפות בליגה.

אבל היו כאלו, והם לא ממש כוכבים נוצצים, שכן זכו בתואר האליפות.  סם וינסנט למשל, מקום עשרים בדראפט 1985, שזכה באליפות במדי הסלטיקס ב 1986 ושיחק בליגה עד 1992 כשעבר לשחק שנתיים באריס סלוניקי. הוא גם המשיך כמאמן ואפילו הגיע למשרת מאמן ראשי בשארלוט בין השנים 2007-8.

טוני קמפבל, שנבחר בדראפט שנה לפניו, ב 1984, לא עבר לאימון, אבל גם הוא זכה באליפות אחת במדי הלייקרס (1988) ושיחק בליגה עד 1995 עת עבר לא.א.ק. אתונה.

גם ספידי קלאקסטון, (קרייג שמו הפרטי) מדראפט 2000 זכה באליפות ב 2003 במדי הספרס כרכז מחליף של טוני פארקר. הוא שיחק בליגה עד 2009, ומאז 2013 הוא מאמן אוניברסיטת הופסטרה, הקולג' בו הוא שיחק.

ואם כבר אליפות, ישנם שניים שזכו באליפות במדי הבולס עם מייקל ג'ורדן. הראשון הוא סקוט בארל (מקום עשרים בדראפט 1993) שזכה באליפות בשנת 1998, אבל שיחק בליגה רק עד 2001 ומאז עבר לשחק ברחבי מזרח אסיה כולל עונה אחת בספרד. והשני, ג'ייסון קאפי מדראפט 1995, שיחק בליגה עד 2003 אך זכה פעמיים באליפות הנ.ב.א. בשנים 1996-7 במדי הבולס.

המועמד האחרון שלי הוא היא מי שנבחר במקום העשרים בדראפט 2001 ומשחק בה עד ימינו וסביר שעוד ידו נטויה, בראנדון הייווד שזכה באליפות ב 2011 במדי דאלאס תוך שהוא משחק בעונת האליפות כעשרים דקות למשחק.

כל אלו מועמדים מעולים, אך איך בעצם אפשר לבחור כשאין מועמד ברור מאליו? לדראפט, כמו לפריז, דבקה תווית של "עושר והחוג הנוצץ" אך כמו בחלק מן הרבעים של פריז, דוגמת הרובע העשרים, גם בדראפט (במקום העשרים שבו לדוגמה), ישנם מקומות בהם גם כאשר ישנה הצלחה מסוימת, הרי החיים עדיין אינם נוצצים באופן מובהק.

אז איך לבחור מיהו המצטיין בבחירה העשרים בדראפט לאורך השנים? האם יהיה זה מי ששמו הוא המוכר ביותר? האם יהיה זה מי שזכה בהכי הרבה תארים קבוצתיים? או אולי דווקא זה שזכה במספר הרב ביותר של התארים האישיים? או שמא ראוי לבחור בזה ששיחק הכי הרבה שנים? או זה שהמשיך להשפיע על הליגה גם כמאמן?

בחירת כל אחת משאלות אלו, מהווה פוטנציאל לאמירה לזכותו של מי שעונה על הקריטריון. מאחר ולטעמי אין כאן מנצח ברור מאליו, הרי שהבחירה היא אישית ובמקרה הזה, חושבני שאבחר בכוכב שמנצנץ בזיכרוני האופן המרהיב ובמיוחד הזכיר ביותר, בלארי נאנס מדראפט 1981 שהופיע שלוש פעמים באול סטאר ושאני זוכר לטובה את משחקו.

במיוחד זוכר אני אותו זוכה בשנת 1984 באליפות ההטבעות השנתית כשהוא מנצח את ד"ר ג'יי האגדי. כן, שמעתם טוב: הוא מנצח את ניצח בתחרות הדאנקים את הדוקטור!  אז לארי הוא עבורי הזכיר ביותר, בדיוק כשם שהדבר הזכיר ביותר בבית הקברות פר-לשז הם החיצים המפוזרים בכל רחבי בית הקברות המכוונים אותך אל קברו של ג'ים מוריסון האגדי.

וכך, מאחר ו"הזכיר ביותר" היא עבורי מילת המפתח, ברור שלארי נאנס, הוא – ממש כמו בית הקברות פר לשז (Père-Lachaise) – הסיבה העיקרית בעטייה יזכור מישהו מכם הקוראים, לפחות מהיום, את הרובע העשרים של פריז ואת המקום העשרים בבחירות הדראפט לאורך השנים.

בתמונה קולאז' שעשיתי של לארי נאנס והכניסה לבית הקברות פר לשז.